הלייקרס מנצחת את הסלטיקס 107-108 אחרי מותחן בסטייפלס סנטר.

כל השחקנים שעלו על הפרקט של הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנחלס אתמול עדיין לא היו בתכנון כשמג'יק ולארי נאבקו בפעם האחרונה על הבכורה ב-1987. רוב הבוגרים שבהם היו עדיין עם מוצץ כשפאו גאסול ורון-מטה-שלום-עולמי-ארטסט סידרו לקובי בראינט מקום בפניתאון במשחק הגמר מס' 7 שלא יישכח מול הירוקים השנואים בשנת 2000.

מאז שני המועדונים תפסו כיוונים שונים בתכלית: הלייקרס סידרו לקובי פנסיית פרישה אגדית, החתימו קטסטרופות דוגמת מוזגוב ודאנג, התחרבשו בהנהלה עם קופצ'ק וג'ים באס ועם מאמנים חסרי מושג והפכו לבדיחת הליגה, אימפריה שמתבוססת בדמה וחיה על תהילת העבר.

לעומת זאת הסלטיקס ודני איינג' אחד צברו נכסים מרובים, הטרידו את חלקם תמורת קיירי ארווינג ,טיפחו רוקיז כמו טייטום ובראון, החתימו כוכב עתידי בשם הייוארד (שנראה אגב בחדרי ההלבשה שמח וטוב לב) והעפילו לצמרת המזרח בשנתיים האחרונות תחת הנהגתו השקולה של בראד (פני תינוק) סטיבנס.

שתי הקבוצות הגיעו למשחק עם מומנטום שונה: הסגולים-זהובים ניצחו חמישה משחקים רצופים בבית (!) הירוקים האיריים ניסו להפסיק את רצף הפסדים הרצוף הארוך מזה שנתיים.

מדהים להגיע לסטייפלס סנטר במשחקים נגד הניקס והסלטיקס: כ-30 אחוז מהצופים מעודדים את הקבוצה האורחת. ככה זה באל-איי: עיר של "טראנספלנטים", בעיקר מהערים הלבנות של החוף המזרחי. ולארי נאנס ג'וניור מסביר יפה את הסיבה לכך בראיון המצורף.

אחרי רבע ראשון של נגרות (21-15 לסלטיקס, בעיקר הודות ל-5 ריבאונדים התקפיים), קיירי והסלטיקס פתחו מבערים והובילו ב-8 במחצית. "אמרתי להם: נראה לכם שאתם רוצים להסתפק בהפרש סביר ולהעביר ככה את הערב?" הסביר וולטון על נאום החצי. "או שאתם רוצים להתחיל להילחם, לשרוט ולהיאבק על כל כדור ופוזשן?"

הרבע השלישי כבר היה נדנדנה, החמישיה הראשונה של הלייקרס (כולל לופז וקיי סי פי) התעוררה, והמארחים גמרו את הרבע ביתרון פעוט 78-76.

מה שהוביל לרבע האחרון והמותח: 17 נק' של קוזמה, ללא ספק השחקן הנערץ אהוד ביותר היום באל-איי, זיג וזג של קיירי וסמארט, 6 הפרש ללילקרס דקה לסיום, החטאות עונשין נוראיות ועבירת תוקף של ראנדל שהותירה בידי האורחים סיכוי לנצח, 5.9 שניות לסיום. ואז רץ לו סמארט, ורץ ורץ וזרק לבנה משלוש והקונפטי ירד והמעודדות קפצו לגבהים ולוק וולטון נשם לרווחה והלייקרס מנצחים 7 מ-9 לקראת 11 משחקי חוץ מתוך ה-14 הבאים. הסלטיקס נשארו לחגוג בדאון טאון לקראת המשחק הערב מול הקליפרס. גוד לאק (נוט רילי!)

המהלך של המשחק:

קייל קוזמה מכדרר בצבע, מסובב ומסתובב ומוסר נו-לוק-פאס ללארי נאנס ג'וניור, המטביע הכי אימתני במערב (סיים אגב עם 11 נק' ו-9 ריבאונדים סולידיים. דקסטר חוזר וטוען שהוא מיותר. אני חושב שהלייקרס חייבים להשאיר אותו. סוג של אי.סי.גרין רק יותר אתלטי).

המאכזבים:

טייטום ובראון קיבלו טונות של מחמאות השנה על ההשתלבות שלהם בחמישיה שהזניקה את הבוסטונאים לצמרת. אתמול הם היו חושך. קיר הרוקיז/ שנה שנייה?

מנגד, ברנדון אינגראם ממש לא מוצא את עצמו מאז שחזר מפציעה. 2 מ-11 מהשדה והמון שאלות לגבי ההמשך: מס' 2 בדראפט שלמרות השיפור הגדול השנה לא מראה פוטנציאל להיות אולסטאר עתידי.

המספרים:

הלייקרס החמיצו עשר (!) קליעות עונשין ברבע האחרון. הם אחרונים בליגה בקטגוריה הזו כמו גם בקליעות משלוש (7-26 אתמול, 26%). מה מציל אותם? סלים בצבע (מובילים את הליגה כמדומני) ודיפנסיב רייטינג בעשיריה הראשונה.

הסלטיקס סבלו מנחיתות בריבאונד (51-42 לאל-איי) ומהסתמכות מוגזמת על קליעה מבחוץ (36 קליעות עונשין למארחים לעומת 10 בלבד לאורחים). מלבד קיירי (33 נק' באחוזים טובים), סמארט (22) ורוז'יר (9) נראה שההתקפה שלהם שבלונית ותקועה לא מעט פעמים. וההגנה המפורסמת שלהם קרסה ברבע האחרון מול רוקי מניו מקסיקו – אוצר של ממש באדיבות הצמד ג'ונסון/פלינקה.

כוכב נולד:

בחדר ההלבשה של הלייקרס בסיום המשחק קוזמה היה המרואיין הפופולרי ביותר כשלפחות 30 כתבים וצלמים מתגודדים סביבו. תצלומו גם מתנוסס על שער מגזין הלייקרס המחולק ליושבי השורות הראשונות בסטייפלס תחת הכותרת:

Breakout rookie Kyle kuzma doesn't belive in limits.

הישארו קשובים!